מוזיאון רמת גן לאמנות ישראלית

בעקבות סגירת התערוכה "המוסד", מוזיאון רמת גן לאמנות ישראלית מצוי בפגרה שתארך מספר חודשים. לנוכח המצב, הושאלו חללי המוזיאון באופן זמני לצורך פרויקט דיגיטלי שיוצג בין החודשים מאי – אוקטובר 2022. במהלך תקופה זו, המוזיאון שוקד על תכנון מהלכים ופעולות להקמת ועדה מקצועית בלתי תלויה ולקידום הסדרת האוטונומיה של המוזיאון והנהלים בדבר אי התערבות גורמי חוץ בבחירות והחלטות מקצועיות של הצוות האוצרותי כמתחייב מחוק המוזיאונים, בשיתוף עם גורמים בעולם האמנות והתרבות הישראלי. צוות האוצרות במוזיאון עובד על תערוכות חדשות שייפתחו בסתיו 2022 ויכללו גם סדרת אירועים, דיונים, רבי- שיח ומפגשים פתוחים סביב הסוגיות המרכזיות שהציף המשבר.

ראידה אדון ∎ דב אור נר ∎ זהר אלעזר ∎ בילו בליך ∎ עודד בלילטי ∎ ארנון בן דוד ∎ מרסל ברודטהארס ∎ הדר גד ∎ מאיר (מירו) גל ∎ אפרת גל־נור ∎ דוריאן גוטליב ∎ נועה גור ∎ חמודי ג׳נאם ∎ אסף הינדן ∎ אלא היתם ∎ פבל וולברג ∎ אליעזר זוננשיין ∎ מארק יאשאייב ∎ יובל יאירי ∎ עודד ידעיה ∎ ענבל מארי כהן ∎ עפרי כנעני וליאור זלמנסון ∎ אילת כרמי ומירב הימן ∎ לואיז לולר ∎ כרם נאטור ∎ משה ניניו ∎ סלה־מנקה בשיתוף עם ניר יהלום וקטורה מנור ∎ אילנה סלמה אורתר ∎ נרדין סרוג׳י ∎ הדס עפרת ∎ ברונו פאינדו ∎ אבנר פינצ׳ובר ∎ פרוטקטיב אדג': רויטל בן-אשר פרץ ומיכל שמיר ∎ נעמה צבר ∎ תמיר צדוק ∎ לימור צרור ∎ זויה צ׳רקסקי ∎  מחמוד קייס (ליווי אוצרותי: אידריס / ברק רובין וליביה טליאקוצו) ∎ אולגה קונדינה ∎ ברק רביץ ∎ יאנה רוטנר ∎ ברק רובין ∎ דוד ריב ∎ אלדד רפאלי ∎ רונן שהרבני (ליווי אוצרותי: כרמית בלומנזון) ∎ בל שפיר ∎ תנועה ציבורית

צילום העבודה ״המוזיאון ברמת גן״ של אפרת גל-נור
אפרת גל-נורמוזיאון רמת גן - רוחב (2021)
באדיבות האמנית
עבודה של פבל וולברג
פבל וולברג חשיפה כפולה (2021)באדיבות האמן

ברקע התערוכה ניצב השיח של "הביקורת האנטי־ממסדית" (institutional critique) כפרקטיקה שהחלה בשנות השבעים והשמונים עם פועלם של אמנים דוגמת הנס האקה, דניאל בורן, מרסל ברודטהרס, ברברה קרוגר,ג'ני הולצר ואחרים. יוצרים אלו הטילו ספק בהנחות היסוד הנוגעות לאוטונומיה של היצירה האמנותית,להקשר הנייטרלי של "הקובייה הלבנה" ולקיומו של שיפוט אסתטי חסר אינטרס ונטול הקשר מעמדי.

בפרק הראשון של התערוכה מוצגות עבודות המייצגות את הכוח האלים אך המוסווה של חללי המוזיאון, שבהם קהל הצופים הוא גם הקורבן העיקרי. עבודות אלו עוסקות במתח שבין יצירה הלוקחת חלק ממשי במאבק ובמחאה לבין יצירה המייצגת מחאה אך מתאקלמת באולמות תצוגה ובסלונים יוקרתיים.

הפרק השני עוסק במנגנוני ההשכחה של המוסד המוזיאלי בהתייחסו לקהילות מסוימות ומציג נרטיבים ממגוון תרבויות: המערבית והמזרחית, הישראלית־יהודית והערבית־פלסטינית, הנשית והגברית, החרדית והחילונית ועוד. היצירות שוברות דיכוטומיות מקובלות,מכריזות על הכישלון של פוליטיקת הזהויות והגישה הרב־תרבותית ומצביעות על האופן שבו הפרקטיקות המוזיאליות המקומיות משקפות את הפטרונוּת המערבית הלבנה. 

הפרק השלישי בוחן את נוכחותו של המוזיאון במרחב הארכיטקטוני העירוני,המסמל אף הוא את הסדר האליטיסטי הקיים. היצירות מאתגרות את התפיסה הקלאסית של המוזיאון כ"הר המוּזות", שנבנה בדרך כלל במקום "מקודש" ונבדל מן הרחוב העירוני ותושביו.

מארק יאשאייב, חטיפת הנשים הסביניות, 2017
מארק יאשאייב חטיפת הנשים הסביניות (2017)באדיבות האמן וגלריה ברוורמן, תל אביב

המוסד המוזיאלי נדרש כיום לשוב ולבחון את המבנה המוסדי־הכלכלי ואת הרלוונטיות החברתית שלו.בשנת 2020 איגוד המוזיאונים הלאומי בחן מחדש את הגדרת המונח "מוזיאון" וחזר לעסוק במעמדו בחברה פוסט־קולוניאליסטית. בהקשר זה התערוכה מבקשת לשאול: מהו תפקיד המוזיאון כמוסד של הציבור הישראלי? מהם הקשרים שהוא מקיים בפעילויותיו עם הקהלים שאותם הוא מייצג ועם ציבור מבקריו?

צילום העבודה ״כאילו אין מחר״ של  זויה צ׳רקסקי
זויה צ׳רקסקי כאילו אין מחר (2005)באדיבות גלריה רוזנפלד, תל אביב
Bad Modern Art - דוד ריב, 2017
דוד ריב Bad Modern Artבאדיבות האמן
תערוכת הפתיחה

המוסד

המוזיאון והישראליות

אוצרת: סבטלנה ריינגולד
פתיחה: דצמבר 21
נעילה: ינואר 22
צילום בניין מוזיאון רמת גן
צילום: תומר אפלבאום

מוזיאון רמת גן לאמנות ישראלית הוא מוזיאון לאמנות עכשווית, המציג בעיקר אמנים ישראלים לצד אמנים בינלאומיים. במוזיאון מוצגות עבודות במגוון מדיומים: ציור, צילום, וידיאו, מיצב, פיסול ופרפורמנס.

התערוכות המוצגות במוזיאון מתמקדות בנושאים אקטואליים הנוגעים לחברה ולתרבות בישראל ובסוגיות אוניברסליות המצויות בלב השיח העכשווי, לצד תערוכות מחווה ומחקר בעלות אופי היסטורי.

כמוסד תרבות מרכזי, המחויב לאמנות הישראלית, המוזיאון פועל לקידום השיח בסוגיות מרכזיות הנוגעות למרחב הישראלי, תוך הצגת התייחסות ביקורתית אליהן.

המוזיאון שם לו למטרה לקדם ולטפח את האמנות הישראלית בזירה המקומית והבינלאומית וליצור פלטפורמה המאפשרת חיבור בין אמנות למעורבות חברתית. המוזיאון רואה חשיבות רבה בפיתוח הדיאלוג הרב־תרבותי, במטרה לבסס מרחבים משותפים ושוויוניים המכילים את מגוון הזהויות והתרבויות בישראל.

המוזיאון ממוקם על אחד הצירים הראשיים של העיר ונושק לגדות נחל הירקון. ב־1983 הועבר המבנה לבעלות עיריית רמת גן, ובשנה לאחר מכן החליטה מועצת העיר על הקמת המוזיאון לאמנות ישראלית וייסוד עמותה בראשות סגן ראש העיר חנן רוזן. המוזיאון ניצב בלב קריית המוזיאונים ע"ש חנן רוזן, הכוללת את סדנאות האמנים של אהרון כהנא, נתן רפפורט, קוסו אלול ויוסף קונסטנט, שנבנו בשולי "שיכון ותיקים" בשנות החמישים. באופן זה המוזיאון מממש את חזונו של ראש העיר הראשון, אברהם קריניצי, לפתח באזור זה את קריית האמנות של רמת גן.

המוזיאון נוסד בשנת 1987 במבנה תעשייתי שנבנה בשנות השלושים של המאה העשרים ואכלס במשך השנים מפעלים ובתי מלאכה שונים. צורתו הייחודית נובעת מקווי המגרש שעליו נבנה – משולש חד־זווית שנוצר מחיתוך של שתי דרכים היסטוריות. סגנונו האדריכלי המודרניסטי היה אופייני לבנייני מגורים ותעשייה באותן שנים. עם הקמתו ותחת ניהולו וחזונו של מאיר אהרונסון, המייסד והאוצר הראשון של המוזיאון, התגבשה זהותו כמוזיאון לאמנות ישראלית היחיד בישראל.

אוסף המוזיאון, הכולל כ־800 עבודות במגוון מדיומים, מתמקד באמנות הישראלית לדורותיה וכולל יצירות של אמנים ותיקים מובילים ואמנים עכשוויים כמו רפי לביא, יאיר גרבוז, לאה ניקל, פנחס כהן גן, שוש קורמוש, אסד עזי, יאן ראוכוורגר, אלי שמיר, שרון פוליאקין, אניסה אשקר ורבים אחרים.

בשנת 2017 החל פרויקט ההרחבה והשיפוץ של המבנה ביוזמת עיריית רמת גן ובתכנון משרד האדריכלים אפרת־קובלסקי. המוזיאון נפתח מחדש לקהל הרחב בדצמבר 2021.

צילום מבנה מוזיאון רמת גן
צילום: תומר אפלבאום

על המוזיאון

הכירו את מוזיאון רמת גן לאמנות ישראלית

צילום מבנה מוזיאון רמת גן (צילום: תומר אפלבוים)
צילום: תומר אפלבאום
arrow-right
כרטיסים
לוגוטייפ מוזיאון רמת גן לאמנות ישראליתלוגוטייפ מוזיאון רמת גן לאמנות ישראליתלוגו מוזיאון רמת גן לאמנות ישראלית