עבודותיו של אברהם בן-נפתלי צולמו במצלמת זורקי רוסית, פותחו על ידו והודפסו בשחור-לבן במהלך שנות ה-50 וה-60 של המאה ה-20. באותה תקופה היה בן-נפתלי סטודנט למשפטים, ובהמשך עורך דין צעיר בשירות סדיר בפרקליטות הצבאית, נשוי ואב טרי. במצלמתו הוא מתאר את משפחתו, את חבריו ואת עמיתיו למקצוע. תצלומי איכות אלה יצרו מסמך אותנטי מרשים, החושף את ימי הבראשית התמימים של המדינה הצעירה.
מרבית התצלומים עוסקים בנופיה של הארץ דאז ובמבני הבאוהאוס בעיר תל אביב – עיר פסבדו-אירופאית ההולכת ונבנית. הימים הם ימי גלי העלייה של שנות ה-50, והמראות הם מראות מקומיים של מדינה צעירה בין מלחמות, ובעיקר בתקופה שלאחר מלחמת ששת הימים; מדינה בהתהוות, ימים של שיתוף והבנה בין הבריות, קונצנזוס של ההנהגה והעם, אחווה בקרב אנשי היישוב ומאמץ להתוויית "ערכה לאומית" בדמות טקסים וחגים.
בתערוכה מוצגות חמש סדרות עיקריות, העוסקות בנופי ארץ ישראל הנבנית, בשירות בצה"ל ובממשל הצבאי, בחוויות הבילוי והפנאי של אותם ימים, באירועים חגיגיים ובבני משפחתו של האמן: אשתו דינה ובתו אורנה.
