במיצב של דליה מאירי יוצרת האמנית סביבה של אתר בנייה פעיל, המכיל תבניות יציקה לעמודים, פיגומים וערמת קרשים כחומר גלם. במרכז האתר ניצבים שלושה אלמנטים פיסוליים, המורכבים מקרשי בניין, ממסמרים ומכלי ברזל שזורים, הבנויים כתבניות ליציקת ממ"ד (מרחב מוגן דירתי) מאסיבי בבטון.
המיצב עוסק בהכנות: הכנה לקץ, הכנה למקום מוגן והכנה לפסל, ונכללים בו שלושה גופים, המדמים מבני קבורה. הראשון בהם הוא מבנה המדמה קבר אטרוסקי – קבר שבו היו המתים נקברים בתנוחת כריעה. המבנה השני הוא קבר, שבו המת הושם בתנוחה עוברית, והמבנה השלישי הוא ממ"ד, אותו מבנה ביטחוני, המוצמד לכל בית בישראל ומשמש לכאורה כחלל בטוח, ובה בעת הוא מבנה אטום כמו קבר. האם הקבר הוא המבנה הבטוח או, לחילופין, מבנה המיועד להכיל את המוות? שלושת המבנים ניצבים בתוך החלל המוזיאלי, מנותקים מן ההקשר הפונקציונלי המיידי שלהם, וכך משמשים לדיון עקרוני על נפחים, על חומרים ועל אמנות.
