תערוכה קבוצתית עם אורי קצנשטיין
היצירה של אורי קצנשטיין, המתפרשת על פני למעלה מארבעה עשורים, פרצה גבולות וכבר בתחילת הדרך מרדה במוסכמות. במשך שנות היצירה שלו הוא מתח את גבולות היכולות שלו- הפיזית והריגשית בעודו חוקר טראומות, שלו ושל הסביבה בה חי, ויצר עבודות שמגיבות בכאב מהול בהומור למציאות המורכבת.
סקרנות גדולה הביאה אותו להתנסות ולשתף פעולה עם יוצרות.ים בתחומים שונים - במוזיקה, בפרפורמנס, בפיסול, בעבודות וידאו, במיצבים ובמיצגים – ובכולם הוא פעל, השפיע והושפע.
תערוכה קבוצתית עם אורי קצנשטיין בוחנת מהי משמעות המורשת הרגשית, התרבותית והאמנותית שהשאיר קצנשטיין לאחר מותו, דרך היחסים האמנותיים בינו לבין אמניות.ים. חלקם היו סטודנטיות.ים שלו, חלקן.ם עבדו איתו ואחרות.ים פעלו לפניו או במקביל אליו. בפרקים שונים בתערוכה נוצרים הקשרים המציעים דיאלוג בין תכנים ומשמעויות.
בתערוכה קבוצתית עם אורי קצנשטיין יוצגו לראשונה עבודות שיצר בשנות השבעים של המאה הקודמת החושפות ספריית דימויים שהחל להרכיב כבר בראשית דרכו. יחד איתן מוצגות עבודות שיצר במיוחד עבור התערוכה האחרונה שלו במוזיאון היהודי באמסטרדם, בשנת 2018. העבודות של קצנשטיין הן הציר המרכזי שאליו מתייחסות העבודות של האמניות.ים המשתתפות.ים. הן עוסקות.ים בטראומות, בזהות אישית ושייכות קהילתית, במה שקרה בעבר ובמה שצופן העתיד, בפולחנים מומצאים ועד כמה יכול הגוף לשאת.
דימוי: מתוך שיחה בין אורי קצנשטיין להטי ברך, אוצרת ראשית של המוזיאון היהודי באמסטרדם, מאי 2018. צילום: אסף סבן
אוצרת: רונית עדן
עוזרות אוצרת: גילי זיידמן ותמי טריסטר
אמניות.ים:
אורי קצנשטיין (1951- 2018), האדיל אבו ג'והר, שי עיד אלוני, ניבי אלרואי, גיא גולדשטיין, שרון גלזברג, האדי חליל, מאיר טאטי, פנחס כהן גן, מיטל כץ-מינרבו, יוסי לדרמן, אורי לוינסון, סיגלית לנדאו, כרם נאטור, אפרת נתן, סשה סרבר, חנה פרוינד–שרתוק, ליאור שביל, גיל שחר, ליאור תמים
תערוכה כחלק מאשכול התערוכות:
מה שהלב רוצה
אמנות כשער לריפוי
