כבר בשנות ה-50 של המאה ה-20 זכה גרשון קניספל להכרה נרחבת בישראל הודות לפעילותו בשורות הריאליזם החברתי. הוא לא חדל להיאבק למען צדק חברתי ולא פסק מיצירת אמנות מעורבת, המגיבה לאירועי הזמן. בשנים 1948–1956 היה קניספל אחד מהאמנים הבודדים, שפנו לצייר את תנאי חייהם ואת תהליך קליטתם הבעייתי של עשרות אלפי ניצולי שואה ושל עולים בני עדות המזרח, שנאלצו להימלט מארצות מוצאם בשל הסכנה שנשקפה להם שם. יחד עם מספר אמנים נוספים – בהם מרסל ינקו, יוסף הירש, שמעון צבר ורות שלוס – ביקש קניספל, ולו באמצעות ציוריו, לעורר את דעת הקהל למצוקתם של העולים קשי היום במעברות העוני, באוהלים ובפחונים של מדינת ישראל הצעירה וחסרת האמצעים, שבהם ניתן להם בקושי המינימום הדרוש לקיומם היומיומי.
