הצייר אלי שמיר מוּכר כדובר של עמק יזרעאל באמנות הישראלית. הוא מוכר בעיקר בזכות ציורי הפנורמה הרחבים, דיוקנאות אנשי העמק והסצנות המורכבות בזיקתן למקום. בתערוכה הנוכחית, במוזיאון לאמנות ישראלית, רמת גן, מוצג פרק יצירתו המוקדם והמוכר פחות של שמיר, תוך דגש על אמנותו משנות ה-80 ומראשית שנות ה-90 של המאה ה-20. פרק יצירה זה מתאפיין בציור אקספרסיבי בעל ממדים מונומנטליים, השפעות פרימיטיביסטיות ותכנים מיתולוגיים וסימבוליסטיים. ככזה, גוף היצירה של שמיר הוא חלק מן המִפנה הפוסט-מודרני, שהאמן הוא אחד ממייצגיו באמנות המקומית.
